Skip to main content
Categories
ניירת מהבוידעם

גלופות ״רביזור״

  • Post Date
    Fri Jul 30 2021
1-cover

פעם אמר אליסף רובינזון (הלוא הוא רובינזון ספרים): ״יש שתי דרכים מקובלות להוריד אבק מספר: לנשוף או לשאוף. אני שואף״ (הארץ, יולי 2004). כעת, אם כן, ניחוח של ״ניירת מהבוידעם״ עולה בפיד, מזמין לשאיפת אבק איטית. הפעם, בשתי מילים: גלופות ״רביזור״.

את הגלופות האלה מצאתי לפני שנים בתל-אביב, בתוך תל אוצר בלום שנאסף ברחוב דב הוז, כלומר ערימת אשפה שהושלכה ברחוב לאיסוף. התל היה עשוי ניירות, כרזות, תיקיות חומות, רהיטים ישנים ושבורים ועוד ועוד. עולם שחרב. בין היתר היו פזורות בו הגלופות האלה. ליקטתי אותן אחת אחת ותכף נדרשתי לנהל למשא ומתן מנומס עם לקטת נוספת, שסברה שהיא זו שמצאה את הגלופות, ומאחר שסברתי אחרת, אבל הייתי בעמדת טיעון שווה, נאלצתי להתפשר וחילקנו בינינו את השלל שווה בשווה. התעקשתי לשמור את גלופת הכריכה (המלה ההפוכה ״רביזור״, הטבועה, זינקה מולי וידעתי בדיוק, או לפחות בערך, מה יש לי ביד; איני יודע אם היא ידעה גם). בתמורה דרשה שתיים-שלוש גלופות בינוניות בגודלן, שבדיעבד התבררו להיות הציורים בשערי מערכות המחזה. בסופו של דבר הגענו להסכמה. אינני יודע מי הייתה, או היכן שארית השלל כיום, אך את חלקי שלי אני מביא כאן לפניכם.

גם אם לא קראתם או ראיתם את הקומדיה ״רביזור״ מאת נ״ו גוֹגוֹל (לשמחתי ראיתי את ההפקה הנפלאה של תיאטרון גשר ב-2010), בוודאי נתקלתם בשלב זה או אחר בעלילת הסיפור המכוננת: בעיר קטנה המנוהלת בידי פקידות מושחתת נפוצה השמועה שמפקח ממשלתי (ברוסית: ״רביזור״, Ревизор) עומד להגיע ולחקור את התנהלות המקום. באותו זמן, במקרה, נקלע למקום פקיד קטן (לא הרביזור), אך אנשי המקום חושדים בו שהוא המפקח. הפקיד מבין את המצב, מנצל את ההזדמנות, ומתחזה לרביזור. הוא מקבל כספים, טובות הנאה, מפלרטט עם אשת ראש העיר, מתארס לבתו ואף מצהיר שיש לגרש את ראש העיר ולאסור אותו. לבסוף, רגע לפני שזהותו נחשפת, הוא נמלט מהמקום ומותיר אחריו אדמה חרוכה. כשהרביזור האמיתי מגיע למקום, המתחזה כבר רחוק, רחוק…

באוגוסט 1965 העלה המחזאי Nissim Aloni נסים אלוני את המחזה בתיאטרון ״העונות״ שייסד יחד עם אבנר חזקיה (שגילם את ראש העיר) ועם יוסי בנאי (שגילם את הפקיד המתחזה, חליסטקוב). למרבה הצער, בשנה זו התיאטרון נסגר, וככל הנראה היתה זו אחת ההפקות האחרונות של תיאטרון ״העונות״. תרגומו של אלוני ראה אור בהוצאת ״עמיקם״, ולספר צורפו ציורים, בהם עיטוריו של האמן יוסף קרל, על פי רישומיו לתפאורת ההצגה (בין היתר צייר קרל תפאורות לסרטים ״גבעה 24 אינה עונה״, ״סאלח שבתי״, ו״ארבינקה״), לצד תמונות נוספות ״ממקורות רוסים״, כפי שמצויין בספר.

הגלופות האלה, חלקיקי story board מרהיבים, הם בבחינת מועט המחזיק את המרובה, הצצת עומק רגעית אל תוך מהלך העניינים, מבלי לקרוא מלה. הן העשויות חומר עץ ומתכת, ממוסמרות במסמרים ישנים, מחלידים, ובגב כל גלופה משורבט בכתב יד מספר העמוד בספר לו היא מתאימה, כנראה תוספת של סַדָּר בית הדפוס. זהו שריד מתהליך הטבעה ישן בדפוס בֶּלֶט, באמצעות מכונת לינוֹטַייפּ (Linotype), שקיבלה מגש סְדָר דפוס בו סודרו ריבועי גלופות אלה ואחרות, הידקה את פני הגלופה המורכבת אל הנייר, והטביעה בו את הרישום ההפכי.

הציורים והעיטורים אלה הם פרויקט-צד בכל מה שקשור בהפקת המחזה. הם ליד התרגום, ליד המחזה, ליד השחקנים, ליד הקומדיה – אבל מכל אחד ואחד מהם ניבטת המהות הבסיסית של הקומדיה הזו. זוהי תמונה מתוך מחזה, במלוא מובן המלה.

הערה לסיום: את פזמוני המחזה כתב חיים חפר, הלחין דב זלצר, וניגנה תזמורת קטנה באקורדיון, גיטרה, מנדולינה וטובּה, והשירים ראו אור בתקליט ״פזמוני רביזור״ (ישראפון, 1965). שירי התקליט זמינים ביוטיוב.